“הקשר ההדדי בין האקדמיה ובין הציבור מוצא את דוברי העברית צמאים לעיסוק בשפתם ובתרבותם ולחיבור לעושרה ולחיוניותה של העברית”
האקדמיה ללשון עברית מוצאת חשיבות רבה בפיתוח הקשר ובחיבור השפה לכלל הציבור, הגמשתה והפיכתה של חקר השפה לנגישה וחופשית עבור כלל הציבור. זהו למעשה הבסיס עליו הושתתו עקרונות התכנון של משכנה החדש של האקדמיה ללשון עברית, שכן הנגשתה תבוא לידי ביטוי בתצורת המבנים ובשפה הארכיטקטונית שלהם. כשם שהאקדמיה שואפת להזמנת המשתמש לגעת, לחקור ולדוש בחקר זה כך גם המבנה הכרח שיהיה מזמין ומבטא שקיפות ליברלית ודינאמית.
המופע הראשוני של המנווה מרחוב רופין דרך השצ”פ מזמין את הציבור להיכנס פנימה אל המתחם תחת מנסרת זכוכית מרכזית הממוקמת בתצפית פנורמית בה הצופה מבחוץ יכול להתבונן על הנעשה פנימה ומי שנמצא בפנים יכול לצפות החוצה. במנסרה זו ממוקם לב ליבה הפועם של האקדמיה הלא הוא אולם המליאה ומרכז ההדרכה אקט זה מעיד על שקיפות ופתיחות ושיח הדדי בין האקדמיה לבין העם. המנסרה צפה מעל הקרקע ומשחררת את הקרקע לטובת הציבור הרחב.
מיקומו של האודיטוריום במפלס התחתון מייצג את השפה העברית כשורשים היציבים של תרבותנו המהווים קרקע פורייה להתפתחותה. עם זאת, פניה של השפה אל העתיד- הטבעת תצורתו של האודיטוריום כמהדהד פניו החוצה למרחב הציבורי מזמין את העוברים והשבים לחוות אותו באופן טבעי ובלתי פורמלי. כאן מופיעה ההזמנה הליברלית לגעת בשפה נטולת המחסומים.
בית הכנסת הוא לא עוד מוסד צדדי הממוקם בחדר הנעלם מן העין, אלא בנקודה אסטרטגית הקושרת בין מבנה המליאה לבין מבנה המוזיאון ומקושרת באמצעות גשר. מאחר ומקורותיה של השפה העברית נטועים ושאובים מן השפה המקראית לבית הכנסת מקום חשוב כמייצג נכס תרבות. הטבעת אותיות עברית על האבן החיצונית שעוטפת את המנסרה המרכזית מהווה אזכור ומחווה לאותיות מקראיות על לוחות הברית, האקט הפורמלי הראשון להנחכת השפה העברית.
מדרום ממוקמים מבנים העתידים לשמש את העובדים והחוקרים. המבנים מתוכננים בשפות שונות שחוברות להן יחדיו במעטה החומר, האבן הירושלמית התופרת את חזות המבנים יחדיו ומייצגת את הקשר החשוב ביחס למקום.
מיקומו של המנווה במתחם נכסי התרבות והלאום כחלק מהנוף התרבותי מעיד על חשיבותו כנדבך תרבותי. הוא ממוקם לאורך שצ”פ רופין העתידי המוביל אל כניסתו המרכזית. מצפון ממוקם מבנה מוזיאון העברית הכולל פונקציות ציבוריות בסמוך אליו מבנה המליאה הכולל פונקציות משותפות לכלל הציבור והצוות. הכניסה מתרחשת בין שני מבנים במפלס 3.80- (ביחס לרחוב רופין) אלו כאשר אל הרחבה המרכזית נחשפות פונקציות ציבוריות הפתוחות לטובת הציבור הרחב כמו: חנות המוזיאון והקפיטריה. אל הרחבה נפתח חלל פנימי להתכנסות קבוצות. מבואת המבנה בחלל כפול (גבוה) אליו נפתחת קומת גלריה הכוללת חללי תצוגה. המבואה מקבלת את פני הבאים למוזיאון העברית ולאודיטוריום. מעל חלל המבואה ממוקמים שני חללי תצוגה נוספים בחלל כפול.
בקומת הקרקע של מבנה המליאה ממוקמת הקפיטריה שנותנת דופן אל רחבת הכניסה ומאפשרת ישיבה בפנים ובחוץ. בקומה הראשונה, מפלס 0.00, כיתות הדרכה וחלל הסבה, בקומה מעל בולטת המסה כלפי הרחבה הפתוחה ובה ממוקם אולם המליאה בצד הפונה אל רחוב רופין. אל ורחוב וייז פונה טרקלין המליאה ומזנון לרווחת משתמשי המבנה הנפתחים אל מרפסת מרחפת. קומה זו חוברת האמצעות גשר אל גן בית הכנסת שכולות טבול בירק ועוטף את מבנה בית הכנסת המשובץ בו ממש כמו יהלום. אל גן זה נפתחים חללי התצוגה של מוזיאון העברית. בקומה העליונה של מבנה המליאה כיתות הדרכה, חדר מורים ומשרדים.
המבנים הדרומיים מייצגים אגף אחר וחשוב ביותר- אגף המטרה והמחקר. מדובר בארבעה מבנים המקושרים ביניהם באמצעות גשרונים. רק אחד מארבעת המבנים פוגש ישירות את הקרקע במפלס הכניסה. בקומת הקרקע של מבנה זה ממוקמת הספרייה והארכיון. מבנה זה על כל קומותיו משמש את יחידות המחקר השונות. המבנה מחובר אל מבנן קטן יחסית המובחן משאר המסות באמצעות צבעו האפור ומכיל פונקציות משותפות עבור יחידות המחקר והמטה. שני במבנים הנוספים כוללים את המשרדים היחידות בכפוף לפרוגרמה שניתנה על ידכם.
מרחוב וייז ניצב לו המבנה כאשר הטופוגרפית חוברת אליו בצורה כזו שניתן לגשת אל רחבת הכניסה הממוקמת במפלס גבוה מרחוב זה. הכניסה אל החניון דרך גישה משותפת למוזיאון הטבע ולאקדמיה ללשון עברית כאשר החניון , למעט דרך הגישה אליו, ממוקם כל כולו בשטח בתכנון המיועד. מתווה הרכבת הקלה והתחבורה הציבורית נותרו בעינם לפי המתווה שהועבר לנו במסגרת מסמכי התחרות.
