חוקי בנייה רוויה הם רבים והתמודדות עמם מהווה אתגר אמיתי עבור תכננים בתחומים שונים וביניהם גם אדריכלים. כל פרויקט הינו ייחודי וטומן בחובו הליכים מורכבים ומאתגרים- חלק חשוב ומשמעותי התייחסות לחוקים הללו. לכל מדינה, אזור ועיר כללים והגבלות המותאמים לאזור גיאוגרפי, הנדסה, תרבות, סביבה וצרכי האוכלוסייה המקומית. לכן כשנתכנן בניין באזור מסוים נברר ממש בשלבי התכנון הראשוני מול רשות התכנון המקומית או העירייה מהי המדיניות ומהם חוקי הבנייה המקומיים שהוגדרו מראש ומבעוד מועד.
חוקי הבנייה הרוויה כמו כל סט חוקים אחר מוטמעים בחוק התכנון והבניה אבל לא רק. יש הרבה מוסכמות וחוקים מעבר לכך ואלה מוגדרות האופן פרטני בכל אזור. זאת במגמה לשוות מראה אסתטי ופונקציונלי אחיד או ייחודי לאזור כולו תוך שימוש והקצאת אדמות ומרחבים ציבוריים. בכל אזור יוגדרו “מגבלות בנייה” כדוגמת: גובה המבנים, אורכם ורוחבם, יחסי הגובה בין המבנים, שימור מבנים בעלי ערך היסטורי, שמירה על הסביבה הטבעית, קיימות, נגישות וכיו”ב. התכניות העירוניות העוסקות בנושאים אלו: בין אם נמדובר בתב”עות, מסמכי מדיניות או תכניות אב עשויות להקצות ולהגדיר אזורים למרחבים ציבוריים כגון: פארקים, מגרשי ספורט, גני ילדים, בתי ספר, מוסדות ציבור, מגורים, מסחר, תעשייה, חקלאות. כל אלה מטרתם להעניק לציבור המשתמשים הרחב גישה למרחבים פתוחים אורח חיים בריא ואיכותי. מטרת העל בבנייה בכלל ובבנייה רוויה בפרט הינה תכנון מבנים המשתלבים בצורה מיטבית עם המבנים הקיימים בסביבה. ארגז הכלים לצורך מימוש מטרה זו כולל מנעד רב של אמצעים: שימוש בחומרי בנייה, למשל, הוא רק אחד מהם.
שמירה על הסביבה הטבעית והאקולוגית עלה בעידן הנוכחי על פרק היום והפך משמעותי ביותר. תכנון מבנים יתבצע תוך שימוש בטכניקות בניה ירוקות, בחומרים טבעיים ומתמשכים, ובפתרונות ושימור אנרגיה שילוב מערכות חיסכון באנרגיה וחשמל, ושימוש במקורות אנרגיה חדשים ומתחדשים. באזורים טבעיים וחקלאיים, יהיה צורך בשימור מקורות מים, יערות וחיות, ושילוב טכניקות סביבתיות כמו איסוף מים גשם ומערכות טיהור מים.
התמודדות עם חוקי הבנייה יוצרת אתגרים כגון: מורכבות בתהליכי אישור, הגבלות תקציביות ולוחות זמנים מגבילים. עם זאת, היא מביאה איתה גם המון דברים חיוביים ומתנות לעיר כי בשורה התחתונה כולנו רוצים להעלות את רמת החיים במקום בו אנו מבלים את ימי חיינו.
