כל תבע (תכנית בניין עיר) מתייחסת להיקף השטחים שאפשר לבנות עליהם בכל מגרש ומגרש. תקנות הבניה
מכתיבות את המסגרת כאשר הן מגדירות באופן ברור את אחוזי הבניה המותרים ואת הצורה הנכונה לחישוב
השטחים השונים.
תכנון אדריכלי איכותי ויעיל שם דגש על היחס בין שטח הפנים של המעטפת (כמו קירות, רצפה, גג) לבין השטח
המכיר והשימושי של המבנה. היחס ביניהם הינו חשוב ומשפיע באופן משמעותי על עלויות הבניה ואף על נושא
היעילות האנרגטית. כאשר היחס ביניהם נמוך, כלומר קיים מינימום שטח מעטפת לכל יחידת שטח שימושי,
התכנון נחשב ליעיל וחסכוני.
מהי משמעות היחס עבור התכנון האדריכלי:
כאמור, קיימת חשיבות רבה ליחס בין השטח השימושי (המכיר) לבין שטחי המעטפת בעיקר מבחינת עלויות בניה,
יעילות אנרגטית ואף צורת המבנה.
עלויות הבניה: כאשר המעטפת קטנה יותר נדרשים פחות חומרי בניה ופחות השקעה בבידוד תרמי ולכן מדובר
בחיסכון משמעותי בעלויות. התכנון צריך לתת את הדעת על היחס בין השטחים הללו באופן שיהיה היעיל
והחסכוני ביותר עבור הפרויקט.
יעילות אנרגטית: כאשר שטח המעטפת גדול מידי הוא חושף את הבניין כולו להפסדי חום בחורף ולחדירת חום
רב בקיץ, דבר שמגדיל את ההוצאות על מיזוג אוויר. תכנון חכם ויעיל יקטין את שטח המעטפת במטרה לחסוך
באנרגיה ובכך לחסוך בהוצאות כספיות ובד בבד לשמור על קיימות ועל איכות הסביבה.
צורת המבנה: גם לצורת המבנה קיימת חשיבות; מבנים בעלי צורת ריבוע או מלבן מצטיינים ביחס אופטימלי,
בעוד שמבנים מרובי פינות ובליטות מגדילים סתם כך את שטח הפנים.
באילו דרכים מומלץ לתכנן על מנת להשיג יחס אופטימלי בין שטח שימושי לשטחי מעטפת
על האדריכל לתכנן את היחס בין שטח המכר (השימושי) לשטח המעטפת (השטחים הציבוריים, חדרי מדרגות
והקירות) באמצעות מיקסום השטח השימושי תוך עמידה בתקני הבניה והפחתת שטחים מתים. מטרת התכנון
היא להגיע ליחס אופטימלי שיהיה רווחי לבעל הנכס וגם בטיחותי ונוח עבור המשתמשים בו. כלומר, השאיפה היא
ליחס גבוה ככל שניתן של שטח מכר מתוך כלל השטח הבנוי.
מטרה חשובה נוספת בתכנון הינה צמצום שטחי המעבר, הפינות והמפרצים. תכנון נכון ויעיל מקפיד על מסדרונות,
לובי ומעליות קצרים וישירים ונמנע מבזבוז שטחים יקרים. חשוב להבין שכל בליטה ופינה במעטפת המבנה
מגדילים את היקף הקירות החיצוניים מבלי להוסיף שטח פנים המיועד לשימוש.
כמו כן, תכנון אדריכלי טוב מקפיד על ריכוז מערכות אנכי. ריכוז מיקום השירותים והפירים יחד מצמצם באופן
משמעותי את השטחים הציבוריים והמעברים על חשבון השטח השימושי.
בנוסף, קיימת גם חשיבות לתכנון מודולרי המשתמש ברשת מידות אחידה ומקטין פחת בחומרים ובכך מאפשר
ניצול מקסימלי של חללי הפנים ללא שטחים מתים.
לאורך כל תהליך התכנון האדריכל מחוייב, כמובן, לעמוד בתקנים הנדרשים ולתכנן בהקפדה יתרה על נושאי
הבטיחות והתקנות.
לסיכום, תכנון חכם של שטחים באדריכלות מצריך איזון בין מגבלות החוק, צרכי הלקוח והסביבה. חלוקת המבנה
לאזורים ברורים (פרטי, שירות וציבורי) היא הכרחית לשמירה על זרימת תנועה נוחה בין החללים וכמובן גם על
ניצול מירבי של השטחים. לכן מומלץ להקפיד על הדגשים שהוזכרו במאמר להשגת התכנון היעיל והטוב ביותר.
